פסק-דין בתיק ת"א 4320-02-09

1.         עסקינן בתביעה כספית על סך של 80,000 ש"ח נכון ליום הגשתה בתאריך 5.2.09.

2.         בין התובע לנתבע נחתם הסכם למכירת מקרקעין בתאריך 8.2.02 (להלן: "ההסכם"), במסגרתו מכר התובע לנתבע, 1,000 מ"ר מקרקעין שטען כי יש לו בו זכויות בחלקה 5 בגוש 12156 באדמות עארה (להלן: "המקרקעין").

            אין מחלוקת כי תמורת ההסכם, בשיעור של 30,000 ש"ח שולמה לתובע במעמד חתימת ההסכם, כפי שאף מלמד סעיף 8.3 להסכם, שצורף כנספח א' לת/1.

3.         כבר בהסכם הצהיר התובע כי אודות המקרקעין קיימת מחלוקת משפטית המתבררת בביהמ"ש המחוזי בחיפה (סעיף 3.4 להסכם). מחלוקת זו הסתיימה בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פס"ד ביום 29.3.06 (צורף כנספח ב' לת/1), על פיו לא הוענקו זכויות לתובע במקרקעין אותם מכר לתובע (להלן: "הסכם הפשרה").

4.         בין מועד חתימת ההסכם להשגת הסכם הפשרה בביהמ"ש המחוזי בחיפה, קיבל התובע מהנתבע חזקה במקרקעין ורשות לנהוג כמו מנהג בעלים (סעיף 9 לת/1).

            התובע גידר את המקרקעין בשלושת הצדדים, הקים שער ברזל, יישר את המקרקעין (לגרסתו) באמצעות הכנסת כ- 20 משאיות אדמה ושתל בו עצי זית (סעיפים 10-14 לת/1).

            התובע טוען כי השקעתו בנדון הגיעה לכדי 64,000 ש"ח, אולם לא צירף קבלות ו/או חוו"ד שמאי. כך שלא ניתן לקבוע בוודאות את עלות השקעת התובע, אולם סבורני כי התובע הוכיח שהשקיע השקעות במקרקעין, שכן אפילו הנתבע בחקירתו הנגדית ציין שהתובע עשה גדרות, יש מטע זיתים במקרקעין והוא גם לא שלל קיומו של שער (עמ' 15 לפרו' ש' 14-17).

5.         טוען התובע כי כשהבין, לאחר שראה את הסכם הפשרה, כי אין סיכוי לאכוף את ההסכם אודות המקרקעין באופן שהזכויות במקרקעין יעברו על שמו, פנה למר חכם יונס, אחיין של התובע, ומיופה הכח של בעלי המקרקעין בהתאם להסכם הפשרה, והגיע עמו להבנות כדלקמן:

א.         תמורת השקעותיו במקרקעין ישלם לו מר חכם סך של 14,000 דולר (ואין מחלוקת כי סכום זה שולם לו), ולא תהיינה לתובע כל טענות כלפי בעלי המקרקעין עפ"י הסכם הפשרה אודות הסכום ששילם כתמורת ההסכם. 

ב.         הוא יהיה רשאי לתבוע מהנתבע את תמורת המקרקעין ששילם עפ"י ההסכם (כפי שאף עולה מתצהיר שחתם ביום קבלת הסכום של 14,000 דולר, נספח ג' לת/1).

ג.          עם קבלת הסכום של 14,000 דולר הוא יסלק ידו מהמקרקעין, תוך הותרת השקעותיו לבעלי המקרקעין.

6.         מן העבר השני טוען הנתבע כדלקמן:

א.         הסך של 14,000 דולר שקיבל התובע ממר חכם יונס, כלל לא רק את השקעותיו במקרקעין אלא גם את תמורת ההסכם בשיעור (נומינאלי) של 30,000 ש"ח.

ב.         במסגרת הסכם הפשרה שהושג בביהמ"ש המחוזי התחייב מר חכם יונס כלפי מי שרכש מקרקעין מהנתבע, דוגמת התובע דנן, לקבל את המקרקעין תמורת השלמת ערכו, או לחילופין, להחזיר לו את כספי התמורה ששילם לנתבע לאחר שיימצא קונה למקרקעין.

7.         לנוכח מחלוקת זו שבין הצדדים, הסכימו הצדדים להגדיר את השאלה הדורשת הכרעה בתיק זה כדלקמן :

האם הסך של 14,000 דולר שקיבל התובע ממר חכם יונס, הוא רק בגין הוצאותיו להשבחת הקרקע (כטענת התובע), או כולל בחובו גם החזר תמורת ההסכם שהיתה בשיעור נומינאלי של 30,000 ש"ח (כטענת הנתבע) ?

דיון והכרעה

8.         כאמור, המחלוקת בין הצדדים היא כהגדרתה בסעיף 7 לעיל.